<h1>תשובות בעלי התוספות סימן צ"א — תשובת מהר"ם מרוטנבורג</h1>
<h2>דף מו:</h2>
וששאלת על בני העיר שקיבלו עליהם בחרם לבעל בית הכנסת המאוחרת מפני בית הכנסת הקדומה, והיה להם בית הכנסת בעליית אחד מבני העיר, ונשרף הבית שבו בית הכנסת. ובא שוב אחד מהם ויחד להם עלייה בביתו לבית הכנסת, (והמתפלל וכה) [והתפללו בה] כמה שנים בשופי, עד שנפלה מריבה ביניהם, ויצאו מקצת הקהל ובנו להם בית הכנסת סמוך לבית שהיתה בו בית הכנסת השרופה. ושאלת באיזה מהן יכנסו. לפי שיש מהן אומרים בשלנו תכנסו, ואילו אומרים שלנו קדומה. נראה ודאי כמו שכתבת דכיון שהתפללו כולם בבית הכנסת שנייה כמה שנים, ומדעת כולם, כיון דלא נבנית על מקומה הראשון, ואי משום דבנאוה אצל אותה הבית שהיתה בו בית הכנסת השרופה אין בכך כלום כיון דלא בנאוה במקומה הראשון ממש. ולהעמיד להם חזן קבוע, איני משתדל ליטול עטרה ושררה לעצמי במקום מורי הר"ר אליעזר ובמקומך. גם איני מכיר שם בני אדם מי הגון לכך, ולית דא דידי דאנא גבר אכסנאי, והיום ערב יום הכפורים, להאריך אין פנאי ובקצרה כתבתי לך הנראה בעיני. ובעבור ר' יששכר אין לי לפתוח ראשון, אך מורי הר"ר אליעזר עמכם ויש לו לדון עליו, להכריחו ולרדותו לפי הנראות, ועל כל מה שיגזור עליו אני מסכים אחריו, דבתר רישא גופא אזיל, הן לרדות הן לנדות הן לקנוס הן לענוש. אמנם טוב בעיניי לוותר כנגד ולמחול עלבונך, כאשר למדתנו אלופינו מסורבלים, וגם ענוש לא טוב. וכן דרכם של תלמידי חכמים שלא להקפיד על עלבונם כל כך, ויש להם לתבוע עלבון אחרים, כאשר מצינו רבן של נביאים שהרבה סבל כאשר ישא האומן את היונק [במדבר י"א]. ואתה שלום ותורתך שלום, וכל אשר לך שלום, כנפש סר למשמעתך, מאיר ב"ר ברוך שיחי'.
